ראובן (רובי) שפירא נולד ב-7 לאוגוסט 1950 וגדל בקריית חיים. אביו דב היה גזבר וחבר הנהלה בהפועל חיפה. אחיו יוסי שהיה אוהד שרוף של הקבוצה, נפטר ממחלת הסרטן בגיל 32. ארוע זה השפיע מאוד על רובי והביא אותו בהמשך לרכוש את הפועל חיפה כדי להנציח את זכרם של אחיו ואביו. רובי למד בבית-הספר המקצועי בת-גלים ובצבא שרת בנח"ל. לאחר השחרור מהצבא החל לעבוד כטכנאי באחד ממחסני הקירור בנמל חיפה והתגורר עם אשתו רחל וילדיו בדירה צנועה בנווה שאנן. יום אחד צדה את עיניו מודעה בעיתון: "דרוש מנהל קירור בניגריה", והוא החליט לנסות. שפירא נחת בניגריה עם משפחתו מבלי לדעת אפילו אנגלית, והחל לעבוד שם בניהול בתי קירור לדגי מאכל ויצואם לכל העולם. הוא צבר הון בעסקי הדגים והתעשר מאוד. לאחר יותר מעשר שנים החליטו בני המשפחה לחזור לארץ, כאשר רובי עצמו עושה לחלופין שבועיים בארץ ושבועיים בניגריה, על מנת להמשיך ולנהל את עסקיו.
במהלך עונת 1991/92 רובי שפירא החל לתרום כספים באופן אנונימי להפועל חיפה ששיחקה אז בליגה הארצית. בתחילה הוא העביר מעטפות עם דולרים לעסיין הקבוצה דובי שטיין ובהמשך נוצר הקשר עם ראשי העמותה, איציק אגלנדר ואבי קאופמן. בזכות הסיוע שלו, הפועל חיפה החתימה את זאהי ארמלי ובסיום העונה עלתה ליגה. בעונה שלאחר מכן שפירא הפך לספונסר גלוי ובעזרתו הגיעו לקבוצה שחקנים בכירים, בראשם טל בנין שחזר הביתה לאחר ששיחק מספר עונות בשורות היריבה העירונית. אליו הצטרפו גיורא אנטמן ורונן רוקמן שגם הם חזרו הביתה ושחקני הרכש הבינלאומיים מוטי איווניר ודוד פיזנטי. אבל בעונת 1993/94 שפירא הסיר תמיכותו בגלל חילוקי דעות עם אנגלנדר וקאופמן על הרכב העמותה. אנגלנדר וקאופמן הסתפקו בתקציב מינימלי והעמידו קבוצה עם סגל שלא התאים לליגה הלאומית. לאחר שהפועל חיפה ספגה מספר תבוסות בפתיחת העונה, רובי לא היה יכול לשאת את מצב הקבוצה ורכש אותה ב-7 לאוקטובר 1993. זאת היתה הפעם הראשונה שהפועל חיפה עברה לידיים פרטיות לאחר שהיתה בבעלות ההסתדרות מאז הווסדה ב-1924. מרכז הפועל ומועצת הפועלים העבירו את הבעלות על מחלקת הכדורגל של הפועל חיפה לידיו שפירא עם שולחן נקי מחובות. מייד לאחר מכן, שפירא שחרר את המאמן רובי יאנג והחזיר במקומו את רוני דורה. בהדרגה החלו להגיע שחקני חיזוק והקבוצה הצליחה להשאר בליגה באופן דרמטי לאחר ששרדה את משחקי המבחן בתום העונה.
בעונת 1994/95 רובי שפירא החל להשקיע בהפועל חיפה כדי להפוך אותה לקבוצת צמרת. הוא שוב החזיר את הקפטן טל בנין לקבוצה לאחר עונה אחת בקאן הצרפתית. שפירא הדהים את אוהדי הכדורגל בעיר כשהצליח לצרף את כוכבה הגדול של מכבי חיפה ראובן עטר תמורת סכום חסר תקדים של כ-550 אלף דולר. דרור קשטן, המאמן המעוטר ביותר בארץ, סיכם על חוזה לשלוש עונות. אל הקבוצה הצטרפו גם אלון חלפון ועופר טלקר. פרויקט הגלקטיקוס של רובי שפירא יוצא לדרך עם סמל הכריש והסלוגן "הפועל חיפה - כדור אחד לפני כולם". שפירא גם שכר את מתקן האימונים המפואר בכפר סיטרין והקבוצה התנתקה מאיצטדיון קרית חיים המיושן. במקביל הוא החל להשקיע במחלקות הילדים והנוער כדי לבנות את דור העתיד של הקבוצה. בשיאה של תקופת שפירא מנתה מחלקת הנוער של הפועל חיפה קרוב ל-1,500 ילדים ונערים בכל רחבי הצפון והמועדון אף ניהל פנימיית כדורגל בנהלל. אבל העונה החלה ברגל שמאל כשקשטן הסתכסך עם שני הכוכבים הגדולים בנין ועטר ולאחר מכן אושפז בבית חולים. ההשקעה הכספית לא באה לידי ביטוי על המגרש והקבוצה שקעה בתחתית. בסיבוב השני שפירא פיטר את קשטן כשהוא נותן גיבוי מלא לבנין ועטר. שנים מאוחר יותר הודה שפירא שאם יש צעד שהוא מצטער עליו הוא עזיבת קשטן. במקומו של קשטן הגיע המאמן הבאר-שבעי ויקו חדד והצליח בקושי להשאיר את הקבוצה בליגה. בגביע היתה הצלחה גדולה יותר והפועל חיפה הגיעה עד לגמר, שם הפסידה בדרבי למכבי.
בעונת 1995/96 שפירא המשיך להשקיע בקבוצה והחתים את אברהם גרנט שזכה עם מכבי ת"א באליפות. גרנט רצה את רן בן-שמעון ממכבי פ"ת, אבל אבי לוזון לא הסכים לשחרר אותו. בסופו של דבר נקבעה בוררות ושפירא הסכים לשלם 450 אלף דולר עבור בן-שמעון. גם החלוץ עמיר תורג'מן הצטרף לקבוצה. הפועל חיפה סיימה את העונה בהצלחה חלקית במקום הרביעי עם כרטיס למשחקי האינטרטוטו, כשרק שער אחד הפריד בינה לבין המקום שלישי והשתתפות היסטורית בגביע אופ"א. ראובן עטר נתן עונה גדולה עם 21 שערים. לאחר שגרנט חזר במפתיע למכבי ת"א, שפירא הלך על אופצית המאמן הזר והחתים את איוון קטליניץ', שהיה עוזר מאמן נבחרת קרואטיה ביורו 96. קטליניץ' הנוקשה לא ממש הסתדר עם צמד הכוכבים בנין ועטר, אבל בניגוד לתקופת קשטן, רובי שפירא עמד הפעם לצד המאמן. עטר הושאל באמצע העונה למכבי חיפה ובנין עבר בסיום העונה לברשיה האיטלקית.
בעונת 1997/98 רובי שפירא החתים את אלי גוטמן כמאמן הקבוצה. גוטמן אמנם זכה עם באר-שבע בגביע בעונה הקודמת, אבל עדיין לא נחשב למאמן בכיר. גוטמן הביא איתו מבאר-שבע את ג'ובאני רוסו ולירון בסיס. הוא גם צרף את אורן זיתוני, נג'ואן גרייב והזרים דמטירי אוליאנוב וגוראן מילנקו. אליהם הצטרף השוער הצעיר דודו אוואט. הקבוצה שנבנתה היתה צנועה יותר לאחר עזיבתם של בנין ועטר, אבל יותר ממושמעת, מגובשת ויציבה. הפועל חיפה סיימה את העונה במקום השלישי, בפעם הראשונה מאז שנות ה-70. רגע השיא באותה עונה היה הניצחון 2:4 על מכבי בדרבי. בעונת 1998/99 הפועל חיפה הציגה יכולת מצויינת ובסיומה זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה. חלומו של רובי שפירא התגשם והוא חגג עם האוהדים את האליפות ההיסטורית. שיר האליפות יזכר בעיקר בגלל המילים המצמררות: "אדום עולה עולה ופורש כנפיים… רובי בשמיים", נבואה שהתגשמה בצורה טרגית.
בעונה שלאחר מכן, רובי חיזק את הקבוצה כשהחתים את אמיר שלח, דוד אמסלם, ניר סביליה ועמיר תורג'מן. שפירא הציג את הרכש החדש במסיבת עיתונאים, כשהוא מצהיר כי המטרה היא לעבור מספר שלבים באירופה, ולשמור על תואר האליפות בישראל. הפועל חיפה אמנם רשמה הופעה מכובדת בגביעי אירופה אבל בליגה לא הצליחה לשחזר את היכולת מהעונה הקודמת וסיימה במרכז הטבלה. לאחר סיום העונה אלי גוטמן חתם בבית"ר ירושלים ולקח איתו את ג'ובאני רוסו. שפירא החתים הפעם מאמן צעיר עם ניסיון מועט, גיא לוי, שבנה סגל צנוע יותר עם ארבעה זרים חדשים. הקבוצה הצליחה מעל הציפיות, סיימה את עונת 2000/01 במקום השלישי וזכתה לראשונה בגביע הטוטו של הליגה הבכירה. באותה עונה הפועל חיפה רשמה הישג נדיר של שני נצחונות במשחקי הדרבי. זאת היתה העונה המוצלחת האחרונה בעידן רובי שפירא.
באותה תקופה עסקיו של רובי שפירא בניגריה נקלעו למשבר קשה לאחר חילופי השלטון שם. הוא סיפר כי נקלע למצוקה אישית והוא שוקל לעזוב את המועדון, אך הבטיח כי ישאיר את הקבוצה בליגת העל ויסכים למכרה רק למי שיבטיח את עתידה. לקראת עונת 2001/02 שפירא נאלץ לקצץ כ-50% מתקציבה של הקבוצה ושחרר את הכוכבים הגדולים: דודו אוואט, רן בן-שמעון, אורן זיתוני, עמיר תורג'מן ומאוחר יותר גם עופר טלקר. הוא ניסה למכור את הקבוצה לכמה גורמים ובהם קבלני הבניין, האחים דנקנר, אך כל הניסיונות נכשלו. בינתיים, המשבר בעסקיו של שפירא החמיר, ולבסוף הם קרסו ושועבדו לחברות אחרות. בעקבות כך, המחאות השכר שחילק לעובדי הפועל חיפה ולשחקניה לא כובדו. בערב שבת, ה-14 לדצמבר 2001, רובי ניהל שיחה אחרונה מניגריה עם המנכ"ל אבי קאופמן בה סיפר לו בקול נסער שהמצב קשה מאוד וזה לא ייגמר בטוב. מיד לאחר מכן ניתק את הטלפון, התקשר לאשתו רחל, וירה בעצמו. רובי שפירא ז"ל היה בן 51 במותו והשאיר אחריו אשה ושלושה ילדים. הבשורה על מותו של רובי שפירא היכתה את מועדון הפועל חיפה ואוהדיו כרעם ביום בהיר. הקבוצה עשתה באותה העת הכנות בבית מלון בראשון-לציון, לקראת משחקה נגד עירוני המקומית. המאמן גיא לוי, שקיבל הודעה מקאופמן על האסון, כינס את שחקניו ובישר להם את הבשורה המרה. המשחק נגד ראשון-לציון נדחה והקבוצה חזרה לחיפה. רובי שפירא הובא למנוחות שלושה ימים לאחר מותו, ב-17 לדצמבר 2001. ארונו שהגיע מניגריה נתקבל על ידי משמר כבוד של אנשי הפועל חיפה והוצב באיצטדיון העירוני בקרית-אליעזר, כשאלפי אנשים חולפים על פניו.
רובי שפירא
לאחר מותו של רובי שפירא, הפועל חיפה נותרה ללא בעלים כשענן שחור רובץ מעל עתידה. הקבוצה נכנסה להליך של פירוק וירדה ליגה בסיום העונה. בניהול המפרקים הפועל חיפה הצליחה לחזור לליגת העל כעבור שנתיים ונמכרה ליואב כץ ב-2004. הקבוצה בבעלותו של יואב כץ כבר לא נהנתה מהתקציבים הגדולים והשחקנים הבכירים שהיו בתקופתו של שפירא. האוהדים התקשו לקבל את סגנון הניהול השונה של כץ וחלקם החלו למחות נגדו ולדרוש ממנו לעזוב. לאורך השנים הקרע בין כץ לאוהדים הלך והעמיק, עד שבשנת 2014 אוהדי המחאה הקימו עמותה בשם "עיר הפועלים" וקבוצת כדורגל בשם הפועל "רובי שפירא" חיפה. אלמנתו של רובי שפירא, רחל מונתה לנשיאת הכבוד של המועדון. קבוצת האוהדים החלה לשחק בליגה ג' ועלתה תוך שנתיים לליגה א'. רובי שפירא הונצח 15 שנים לאחר מותו, כשעירית חיפה קראה כיכר בעיר על שמו. גם קבוצת הנוער של הפועל חיפה קרוייה על שמו של רובי.
