שם מלא: יוחנן וולך
מקום ותאריך לידה: חיפה, 14/5/1945
תפקיד: בלם
נוער: מכבי קרית ביאליק
בכורה בבוגרים: קרית ביאליק, 1961
שנים בקבוצה: 1977-1965
עונות: 12
שערים: 7
הישגים: גביע המדינה (66, 74), סגנות (75)
קבוצות נוספות: מכבי חיפה
הופעות בנבחרת: 12

יוחנן וולך גדל בקרית ביאליק והחל לשחק כדורגל בקבוצת מכבי המקומית כמגן ובלם. בשנת 1963 הוא התגייס לצה"ל כלוחם בנח"ל וב-1965 זכה עם נבחרת הכדורגל של החטיבה בגביע הרמטכ"ל. זכייה זו הזניקה את קריירת הכדורגל של וולך. באותה תקופה משפחתו עברה להתגורר בכרמל בסמוך לביתו של מרדכי פיקר. באחת הפגישות ביניהם וולך אמר שהוא רוצה להתקדם ופיקר הציע לו לבוא לאימון של הפועל חיפה. וולך הצטרף בעונת 1965/66, אבל את החצי הראשון של העונה העביר בקבוצת המילואים בשל סירובה של קרית ביאליק לשחרר אותו. לבסוף הושג השחרור המיוחל והפועל שילמה עבור כרטיס השחקן שלו 5,000 לירות. המאמן יובאנוביץ' הציב אותו בתחילה כחלוץ, תפקיד בו וולך לא התבלט. כשדוד פרקש החליף את יובאנוביץ' הוא העביר את וולך לקישור, משם כבש שער ניצחון באחד ממשחקי הדרבי. ב-1968 הגיע להפועל חיפה המאמן מייק דה-יונג והחזיר את וולך לתפקידו המקורי כבלם, שבו הוא הצטיין. בעונה זו נקבע שיא של 16 משחקים ללא הפסד במהלכם ספגה הקבוצה חמישה שערים בלבד. גובהו הרם (186 סנטימטרים) וממדי גופו הרחבים של וולך זיכו אותו בכינוי ה"טנק", והוא התבלט כמנהיג על המגרש ומחוצה לו. ב-1969 הוא זומן לנבחרת וכעבור שנה היה שותף להופעה ההיסטורית של נבחרת ישראל בטורניר גביע העולם שנערך במקסיקו. וולך נכנס כמחליף מול אורוגוואי ופתח בהרכב הנבחרת נגד שבדיה, אבל נפצע ולאחר המשחק אובחן שבר ברגלו. זה לא מנע ממנו להתנדב לשירות מילואים בתעלת סואץ לאחר שהיחידה הקבועה שלו שהתה שם בזמן שהיה במקסיקו. במקום ב-1971 היה וולך מראשי המאבק בשחיתות בכדורגל, שהוביל לעצירת משחקי הליגה לתקופה ארוכה והקמת ועדת חקירה ממלכתית (ועדת עציוני). בעונת 1972/73 הוביל וולך ביחד עם איציק אנגלנדר מרד שחקנים בדרישה להחזיר את המאמן אובה קלימצ'בסקי שעזב לגרמניה. השחקנים אף החרימו משחק אחד וההנהלה נכנעה לדרישותיהם, אבל קלימצ'בסקי לא חזר. בינתיים הקבוצה הביסה את בית"ר ירושלים 2:7 כשאנגלדנר משמש כמאמן ווולך כעוזרו. בתחילת עונת 1973/74 פרצה מלחמת יום הכיפורים, וולך גויס למילואים והוצב בחזית הצפונית. הוא השתחרר רק כעבור חמישה חודשים רצופים (!) לאחר הסיבוב הראשון. בינתיים הוא שמר על כושר כשהתאמן עם הפועל טבריה. וולך חזר לבסוף והיה שותף לזכיה בגביע המדינה לאחר ניצחון בגמר על הפועל פ"ת. ב-1974/75 הפועל חיפה סיימה במקום השני בהדרכתו של המאמן יעקב גרונדמן. בפגרה שלפני עונת 1976/77 וולך חיזק את הפועל ב"ש במשחקי האינטרטוטו, אבל שוב שבר את רגלו ונעדר כ-3 חודשים. המאמן סטלמך רצה לצרף לקבוצה את הבלם הבינלאומי צבי רוזן, אבל השחקנים התנגדו למהלך. באסיפת קבוצה שנערכה לאחר הפסד ביתי ליהוד, סטלמך אמר לחניכיו שהם ראו את יכולתו של צבי רוזן שאותו התנגדו לצרף לקבוצה בתחילת העונה. וולך, שנפגע מהדברים הודיע על הפסקת פעילותו בקבוצה אבל חזר בו לאחר לחץ כבד שהופעל עליו. בינתיים הוא נאלץ להתמודד עם צרות מסוג אחר כשחנות הספורט שהיתה בבעלותו ביחד עם בני אלון הוצתה ונשרפה כליל. וולך שמע על כך כשהיה בדרכו למשחק חוץ בירושלים, אבל הבלם המחליף אדרעי אחר לאסיפת השחקנים ווולך בכל זאת עלה בהרכב והצטיין.

לאחר תום העונה פנו וולך ואנגלנדר למועצת הפועלים וביקשו למסור לידיהם את ניהול הקבוצה, כדי להעלותה על פסים מקצועיים וארגוניים טובים יותר. הם גם דרשו שהשחקנים יהיו שותפים לרווחי הקבוצה. לאחר שנענו בסירוב, ביקשו להשתחרר מהקבוצה והדהימו את ראשי המועדון כשרצו לעבור דווקא ליריבה העירונית מכבי שירדה לליגה הארצית. לאחר שלא נכנעו ללחצים שהופעלו עליהם, ההנהלה לא עמדה בדרכם. חששותיהם של וולך ואנגלנדר התאמתו לאחר 4 שנים, כשהפועל חיפה ירדה ליגה לראשונה בתולדותיה בסיום עונת 1980/81. בניגוד לחברו אנגלנדר, וולך מעולם לא חזר להפועל חיפה ולאחר פרישתו ב-1979 נשאר במכבי חיפה בתפקידים ניהוליים. תחת ניהולו מכבי חיפה הפכה לקבוצה בכירה בישראל וזכתה באליפויות וגביעים, בזמן שהפועל חיפה שקעה בליגה השניה וכמעט נעלמה מהמפה.

Image Unavailable

יוחנן וולך